אתי הילסום בת 100 (15.1.2014) מורת האלהים בשואה, נרצחה באושוויץ 1943

סיפורי האישי עם אתי:

על יומניה של אתי הילסום שמעתי בשנת 1995, אחרי שניצלתי בנס ממוות ונשארתי נכה, בזמן השיקום הארוך, הקשה והמוצלח, שיכול מאד להיות שיומניה היו חלק ממנו. כשקראתי את מילותיה הרגשתי שאני כתבתי אותן, או, לפחות, שהיא דומה לי מאד, הזדהיתי.
אז נקראו יומניה "חיים כרותים", תרגום מהשם בעולם - An Interuppted Life. קניתי את הספר כמתנת יום-הולדת או סתם מתנה לכל חברי וחברותי, עד שיום אחד נאמר לי, "אזל".

אמרתי - לא יכול להיות, לא בישראל! ויצאתי למסע הוצאתו של הספר בהוצאה מחודשת, במשא ומתן עם הוצאת "כתר" שגרסה שאין הצדקה לפעולה כזו.
השתמשתי בתחושת צדק עזה עד לוחמנית וידעתי בבירור שהספר צריך להמשיך ולהכות הדים בארץ, במיוחד שבעולם הוא מוכר, תורגם לשפות רבות ולא אזל בשום מקום.
הגעתי עם ההוצאה להסכם שאאסוף חתימות של אנשים, שאכתוב על הספר (אז כתבתי בעיתון הארץ ובירחון "חיים אחרים") ושאמצא עוד אנשים שיעזרו לקדם את הספר.

הראשונה שחתמה על העצומה שניסחתי הייתה אפשרת שר-שלום, אחת ממורותי האהובות, מנושאות האור של הספר החשוב "קורס בניסים" בישראל. כשהיא חתמה, הרגשתי שהתקבלה ברכה גדולה למהלך שיזמתי.

מאחר והזמנים היו סוערים בארץ, התחילה מלחמה נוספת וגם בתוכי סער וגעש הכל, הלכתי בעקבות קולי הפנימי ועזבתי את ישראל. את המשך מבצע ההוצאה לאור של היומנים לקחה עליה תלמידתי ליוגה, שהפכה לחברה טובה, ודאגה לשינוי השם והכריכה הפסימיים ולהצלחה שעלתה על כל ציפיותי בהוצאה המחודשת.

היום ניתן להשיג את הספר בשמו החדש - "השמיים שבתוכי", שם המבוסס על מילותיה של אתי עצמה והשמיים שבתוכה, שאיש ושום גזירה אנטישמית, לא יוכלו לשלול ממנה.

כשעזבתי את ישראל, הגעתי לקהילה הרוחנית הבינלאומית, פינדהורן שבסקוטלנד, שם המשכתי גם בקידום יומניה של אתי, שחשתי שכוח הריפוי שלהם, בעיקר בעניין השואה של העם היהודי, אבל גם ריפוי כללי יותר של נפש האדם באשר היא, מן הראוי שיגיע לכל העולם...
יזמתי הפקה של מחזה בשפה האנגלית, אותו קיויתי לצלם ולהקרין בטלויזיות העולם כך שכולם ידעו שהייתה גם דרך אחרת להתמודד עם השואה.
מאז היוזנה, שהתחילה בשנת 2002, עברו כ 12 שנה, ועכשיו יש מחזה, צוות ואפילו זמן משוער לפרמיירה בשוויץ, המדינה הנייטראלית של אירופה בזמן השואה. שם המחזה באנגלית: "Interrupting the holocaust"
לכבוד שנת המאה להולדתה, מתחיל להתגשם החזון שלי, בעזרת איש התיאטרון (ידידי ואבי ביתי) ריצ'ארד פני, הנה קישור לאתר שלו, בקרוב פרטים נוספים.
 
אתי
מי היא אתי הילסום?

Etty.jpg

אתי הילסום הייתה יהודיה ממשפחה מתבוללת בהולנד, בחורה חכמה וחושנית, סטודנטית למשפטים ומורה לשפות הסלביות, אוהבת שירה ספרות ואומנות ומאהבת נלהבת...
אתי רצתה להיות סופרת, הייתה מאד מוכשרת בכתיבה, אך הרגישה חסומה. כשפגשה בגיל 27 את מי שלימים הפך למורה הרוחני, למטפל ולמאהב שלה - יוליוס ספיר, תלמידו של יונג ומפתח הפסיכוכירולוגיה (שילוב של קריאה בכף היד ועבודת עומק בכלים פסיכוליגיים - רוחניים), נפתח לאט הסכר וכתיבתה החלה זורמת בצורת יומן אישי שבכתיבתו החלה בשנת 1941 באמסטרדם תחת כיבוש הנאצים. היא השאירה את היומנים בשנת 1942 אצל הסופר ההולנדי היחיד שהכירה בתקווה שייראו אור יום אחד, וצעדה את מותה מתוך בחירה ללכת בעקבות גורלה ולא לברוח ממנו(!)

היא רצתה לכתוב רומנים, ומה שיצא היה יומן, ויומן זה נשאר יחיד - אתי נרצחה עם משפחתה באושוויץ ולא הספיקה לכתוב ספרים נוספים אלא רק מכתבים ממחנה ווסטברוק שבהולנד, שגם הם פורסמו קצת בישראל והרבה בעולם הגדול. כשרונה הרב הן בכתיבה והן בחיפוש אלהים והאמת הפכו יומנים ומכתבים אלו לכתבים יפיהפיים ומאירים, דתיים-ללא-דת (היא עשוייה יום אחד עוד לקבל דרגת "קדושה" בכנסיה, נזירים בודהיסטים ורבנים חדשניים מקריאים מיומניה בדרשות והרצאות). למרות שתכניתה לגבי השארת חותם ספרותי הייתה שונה במעט... היא הצליחה בגדול.
מי היא אתי הילסום באמת? את אתי אפשר להכיר בקריאה ביומניה, כל מה שנבתב עליה מחוויר יחסית לחוויה הראשונית הזו.
מתוך הספר "השמיים שבתוכי - יומניה של אתי הילסום 1941-1942", הוצאת "כתר":

"יש בי רק אמון רב, והכרת טובה על שהחיים יפים כל כך, ולכן זהו רגע היסטורי:
לא משום שאני צריכה לגשת עוד מעט לגסטאפו, אלא משום שלמרות זאת החיים נראים לי יפים", עמ' 67
"החיים מוזרים ומפתיעים ומגוונים עד אין סוף, אחרי כל עיקול שבדרך מתגלה פתאום נוף חדש לחלוטין.

רוב האנשים רואים בחיים רק את מה שמקובל לראות, אבל עלינו להשתחרר מכל הרעיונות הקיימים, מכל המוסכמות, מכל סיסמה, מכל מושג מוכר ובטוח, להעז לעזוב הכל, לשכוח את כל הנורמות והוודאויות המקובלות, להסתכן ולעשות את הצעד הגדול לתוך הקוסמוס, ואז, אז החיים נעשים עשירים ושופעים, גם ברגעים של סבל תהומי." (עמ' 103)
"כשאני הולכת ברחוב, אני חושבת הרבה על עולמך.

בעצם אי אפשר לומר שאני "חושבת", אלא שאני מנסה להבין בחוש חדש. הרבה פעמים אני מרגישה שאני מסוגלת לראות את התקופה הזאת כשלב בהיסטוריה, אני רואה את תחילתה ואת סופה ומסוגלת לשבץ אותה במקומה ההיסטורי. 
ועל כך אני אסירת תודה: על שאין בי שמץ של מרירות או שנאה. על שיש בי היכולת לקבל - לא להכנע - וגם היכולת להבין את הזמנים האלה, גם אם זה ישמע מוזר! מי שחושב שהוא מבין את בני האדם, חייב להבין גם את התקופה, הרי כל מה שקורה בה נובע מתוכנו, אלה פני הדברים, ולכן עלינו לנסות להבין אותם, גם אם הם מכים אותנו לעיתים בתדהמה, אני הולכת בדרכי שלי, והיא הולכת ונעשית פשוטה יותר, רגילה יותר, ועם זאת גם רצופה ברוממות נפש ואמון." (אתי הילסום, השמים שבתוכי, עמוד 117)
"ס. אומר שאהבת כל בני האדם היא יותר מאשר אהבת אדם אחד בלבד. כי אהבת אדם אחד בעצם אינה אלא אהבת עצמך" (עמ' 31)
"הייתי רוצה להיות רטייה על פצעים רבים" (סוף)
הייתי רוצה להביא את אתי לאנשי כל העולם
 
המחזה מתוכנן לעלות על במה בשנת 2014 - שנת המאה להולדתה של אתי, בשוויץ ואולי על במות נוספות.
המתעניינים באתי מוזמנים לפנות אלי בדואל - לאפשרויות לא ידועות מראש (מפגשים, דיונים, מדיטציות, הקראות, שיתופים ומה שיבוא באהבה).

אתי הילסום בת 100
להשתתפות בהפקת חגיגות שנת המאה להולדתה מוזמנים: להצטרף לקבוצת הפייסבוק שהוקמה לכבודה בקישור 
ו/או 
להצטרף לרשימת תפוצה לקבלת עדכונים על ארועי שנת המאה וכל הקשור באתי הילסום.
קישור לניוזלטר האחרון
עוד...
שיר של עידית אשל, מילים - אתי הילסום, קישור
תכנית של הדס גלעד המוקדשת לאתי הילסום ברדיו מהות החיים, ביום הולדתה המאה, 15.1.14, קישור
מאמר של אדמיאל קוסצן על אתי הילסום, קישור