בנימה אישית:
אחרי מעל 20 שנות הוראה וטיפול, ואחרי 52 שנה של התמודדויות אישיות, מפגש מוקדם מאד עם מוות במשפחה, בעיות בריאותיות מסוגים שונים בדרגת קושי גבוהה, בדרך שהחיים התוו לי, אני יכולה להעיד שיש תמיד תקווה ואפשרות לריפוי.
האופטימיות שלי היא מעבר לנורמה, אבל יש לי הוכחות שהיא אמיתית.
אני מזמינה כל אחד וכל אחת, גם אם איבדתם רצון או תקווה, ליצור איתי קשר.
אולי זה יהיה שווה את המאמץ והכל פתאום יסתדר, יובן, יתוקן.
או הרוב...

 

כמה עובדות, לא לגמרי יבשות:
הוכשרתי כמורה ליוגה בשיטת שיבננדה באשראם בואל מורין שבקנדה באוגוסט 1990, ומאז אני לומדת ומלמדת יוגה. תחילה לימדתי שיעורי יוגה קלאסית בשיטת שיבננדה. לאחר 8 שנות הוראה, פתחתי עם חברים את אחד ממרכזי היוגה הראשונים בארץ והראשון באיזור נתניה והשרון, זה היה בשנת 1998. במרכז זה התחלתי ללמד גם קורסים במדיטציה. אחרי כשנתיים נפרדו דרכינו ואני קראתי למרכז שלי, עדיין באותו אזור, "הקו המחבר" - יוגה מדיטציה ויצירה, שם התחלתי ללמד גם קורסים בכתיבה.
את הספר "פסוקי היוגה של פטנג'אלי" ומזרון תרגול יוגה לקחתי איתי לכל מקום. התעמקתי בלינוד הספר ואף התחלתי לתרגם אחת מפרשנויות רבות שיצאו לו. מתרגומים של כתבי מורים אני לומדת הכי טוב, הכי לעומק ומפנימה כמו ששום צורת לימוד אחרת לא עושה עבורי...
מילדותי כתבתי וציירתי ומאוחר יותר למדתי אומנות פלסטית, משחק ומיצג במסגרות שונות. בשנת 1994 סיימתי את לימודי האומנות במדרשה של בית ברל ברמת השרון.
לאחר פציעה קשה בינואר 1995 ממנה החלמתי מעל לצפיות הרופאים, בעזרת חברי הנפלאים שהיו כמו משפחה עבורי (נשארתי בלי משפחה פיזית כבר בגיל 20) ובכלים של יוגה ויצירה - הוספתי ולמדתי רייקי. הרייקי בשילוב עם לימוד כתבי י. קרישנמורטי, הספר "קורס בנסים" וכלים רוחניים נוספים סייעו לי בהתמודדות עם סרטן השד וקשיים אישיים רגשיים ואחרים .
בשנת 1997 הכרתי את קהילת פינדהורן הרוחנית-אקולוגית בסקוטלנד, שהיא קהילה רוחנית בינלאומית ובין-דתית, לשהות של שבוע שנתן לי אומץ להוציא את ספרי הראשון ולערוך תערוכת יחיד ראשונה: בשנת 1998 יצא ספר שירי, "דרך" בהוצאת ספריית הפועלים והוצגה תערוכת הדפסים בגלריה "אפרת" שברחוב גורדון בת"א. בשנת 1999 יצא לאור תרגומי לספרו של י. קרישנמורטי "על אלוהים" בהוצאת "אסטרולוג". שנים מספר כתבתי ביקורות ספרים וכתבות בעיתון "הארץ" ובירחון "חיים אחרים".
במאי 2000 עזבתי את ישראל ואת המרכז ליוגה ויצירה שהקמתי – "הקו המחבר" – ונסעתי לחיות בקהילת פינדהורן, שם ילדתי את בתי סופי פרייה, הצגתי תערוכת צילום "אדם-אדמה" כתמיכה בתהליך הריפוי האקולוגי של כדור הארץ, סיימתי את לימודי הרייקי לרמת המאסטר ומעל לכל למדתי וקבלתי השראה לגבי חיים בקהילה שהוקמה לשירות האנושות. ב 2005 חזרתי לישראל, לזכרון יעקוב, שם אני חיה ומלמדת.
מאז חזרתי רכשתי כלים נוספים המתאימים לגישתי כמו חזרה הבייתה עם כוח: מעגלי הקשבה, מעגלי נשים והתמקדות (Focussing). 
בשנת 2008, נאלצתי לעזוב את עבודתי וכל דבר אחר בחיי כשביתי חלתה בסרטן שהחמיר לרמה קריטית, ושוב, בעזרת הרבה אנשים טובים, כלי הריפוי שלי ושל אחרים, התאפשר הכמעט בלתי אפשרי וקיבלתי אותה חזרה. עכשיו היא בריאה ואני עוסקת רבות בשיקומה מטיפולי הקרינה הקשים שעברה בלי ברירה עקב מצבה. פרטים נוספים ניתן לקרוא בבלוג של סופי.
מלבד להודות לאל ולכוחות הריפוי המופלאים שלנו, מלבד להמשיך בשיקומה,  אני מציעה תמיכה ופעילה בהעלאת מודעות ושינוי המערכת בתחום טיפולי הסרטן ותמיכה במשפחות עם מחלה קשה. כל זה בנוסף למה שעשיתי עד עתה.
מאחר ונסיוני העביר אותי תלאות שהוכיחו לי מעשית את יעילות הכלים שאני מציעה - אני מאמינה שכוחי לעזור לאחרים גדל מעבר לכל דמיונותי והתאוריות שלמדתי ואני מקווה לעזור לאחרים לעבור קשיים דומים או אחרים...